חוקרת המכון אורית פרלוב עוסקת השבוע בפינתה בשיח העזתי בתוך הרצועה בעקבות חזרתה של ישראל ללחימה ותחילתו של מבצע ״עוז וחרב״. בחלק הראשון מציגה פרלוב את הזעם הציבורי בעזה כלפי חמאס: האצבע המאשימה המופנית כלפיהם בעקבות החזרה ללחימה, הדרישה של העזתים מארגון הטרור להשיב את החטופים, למסור את הנשק ולצאת מעזה, והכעס על כך שהם מתחבאים במחנות העקורים ובבתי החולים. עוד דנה פרלוב בנטישת ערך ה"סומוד" (העמידה האיתנה) וערך האסירים והרצון להחליפם באוכל ובאוהלים. בנוסף, נבין את הזעם שמופנה כלפי העולם הערבי, הטענות על תפקידן של מצרים וקטאר בסבלם של העזתים והניסיון של תושבי עזה להבין איך נטשו אותם הפלסטינים בגדה המערבית, במזרח ירושלים ובתוך ישראל. בחלק השני של הפינה עוסקת פרלוב בהפגנות נגד חמאס שהחלו בשבוע האחרון של חודש מארס בצפון הרצועה . נלמד על המספרים והיכן הן מתקיימות. האם הן אותנטיות או מהונדסות, מי עומד מאחוריהן ומה המסרים המרכזיים של המחאה? עוד נבדוק מה ההיתכנות להפלת משטר חמאס, ונדון בהמלצות למדיניות ישראל בנושא המחאה. בחלק האחרון סוקרת פרלוב את המהלך האחרון של חמאס; ״משחקי הרעב״ - סגירת המאפיות ומרכזי חלוקת האוכל על מנת "להשתמש בנשק של ישראל נגד ישראל": יצירת משבר הומניטרי חמור יותר ומהיר יותר. חמאס שוב מהמרת על דעת הקהל בישראל ובעולם ומשתמשת בקלף ההרעבה כדי להביא לסיום המלחמה.